רובינוב ואח' נ' "הדר"-חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע

התובעות, מרים רובינוב ז"ל, ילידת 1940 (להלן: "התובעת 1") ואורלי רובינוב, ילידת 1962 (להלן: "התובעת") נפגעו בתאונת דרכים ביום 1.9.1999, במהלכה התנגש ברכבן רכב נוסף.

התובעת 1 הלכה לעולמה במהלך ניהול ההליכים. הצדדים לא התייחסו לתביעתה במסגרת הסיכומים, ולכן מונח כי הושגה פשרה בעניינה.

הנכות הרפואית

לצורך בחינת מצבה הרפואי של התובעת, מונו שני מומחים מטעם בית המשפט. ד"ר מנחם יצחקי מונה כמומחה בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו מיום 12.6.2008, בפרק סיכום ומסקנות, ציין כי התובעת הינה חולת ראומיטרוארטריטיס קשה ביותר מילדות, לאחר ניתוח גירדלסטון וחידת פרקי הירכיים. המומחה מציין, כי מגיל 12 התובעת מרותקת חלק מן הזמן לכיסא גלגלים ואולם, היא מסוגלת לעשות מספר צעדים עם קביים ועם תמיכה. לאחר בדיקת התובעת, ד"ר יצחקי סיכם את ממצאיו כדלקמן:

"לגבי התאונה הנוכחית, רוב תלונותיה ורוב מגבלותיה כיום הינן על רקע מחלתה היסודית. יחד עם זאת, ייתכן והטראומה החמירה את דלקת הפרקים, על כך יש צורך בחוות דעת ריאומטולוג כדי לשלול או לקיים קשר סיבתי בין ההחמרה במצב הפרקים לתאונה הנדונה. התאונה הנדונה גרמה לשבר בעמוד השדרה צוואר שהתאחה ולמעשה אין לו השפעה רבה על תפקודה".

לבסוף, קבע ד"ר יצחקי כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בגין התאונה בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי, כאשר מצבה עובר לתאונה היה למעשה 100% לפי סעיף 35(1)ז' לתקנות אלה. כמו-כן, קבע לתובעת נכות זמנית 100% למשך תקופת מחלתה שארכה כ- 7 חודשים.

ד"ר קורן- לובצקי מונתה כמומחית בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתה מיום 12.4.2008 ציינה בחלק העובדתי:

"ברקע סובלת אורלי רובינוב מ- Rhumatoid Arthritis קשה ביותר עם שינויים גרמיים קשים הגורמים בין היתר להצרות של ה- Vertebral Canal. גב' רובינוב הייתה מוגבלת פיזית שנים רבות לפני התאונה הנדונה. ב- MRI חוזרים נראו סימנים המעידים על פגיעה באזור ב- C6-7 ובאזור המדולה (גזע המוח התחתון). לאור מחלתה הבסיסית הקשה מאוד קשה להתרשם בבדיקה נוירולוגית מסימנים נוירולוגים חורגים חדשים ועל כן יש להסתמך על תוצאות ה- MRI ותלונותיה של החולה".

ד"ר קורן-לובצקי מתארת בחוות דעתה, כי כבר בגיל 16 התובעת הייתה מסוגלת ללכת ללא עזרת קביים, למרחקים קצרים בלבד, וכי הייתה מוגבלת פיזית שנים רבות לפני התאונה. המומחית מתארת, כי מהתיעוד הרפואי סמוך לתאונה עולה, כי התובעת נחבלה חבלת ראש קלה מאוד. המומחית העמידה את שיעור נכותה הצמיתה של התובעת על 15% בגין ההחמרה בפעילותה הפיזית, שניתן לקשור לתאונה הנדונה עם החבלה הצווארית.

הצדדים לא זימנו את המומחים לחקירה, לא הפנו אליהם שאלות הבהרה ולמעשה לא חלקו על חוות הדעת אלא רק על משמעותן התפקודית. הנתבעת טוענת, כי לאור העובדה כי לתובעת הייתה נכות של 100% עובר לתאונה, התאונה דנן לא יכולה הייתה להוסיף כל נכות שהיא. אין בידי לקבל טענה זו. אין בעובדה שלתובעת נכות של 100% בגין מחלת פרקים, כדי לקבוע כי לא נגרמה נכות רפואית נוספת בעקבות התאונה. מחוות הדעת של המומחים עולה כי הנכות שנקבעה על ידם אינה נבלעת, מן הבחינה המהותית, בנכות הקיימת וכי יש לה השלכות נוספות על הנכות שהיתה לתובעת קודם לתאונה.

לפיכך, אני מאמצת את קביעות המומחים וקובעת כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת בעקבות התאונה היא 19.25%.

שיעור הנזק

נזק לא ממוני

התובעת זכאית לפיצוי על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, לפי 8 ימי אשפוז ו- 19.25% נכות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה. בהתאם לכך, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 54,000₪ (במעוגל).

הפסד השתכרות

קודם לתאונה התובעת עסקה בהנהלת חשבונות. מעדותה עולה כי עבדה במעון נכים, אליו הופנתה על ידי עובדי השיקום של המוסד לביטוח לאומי (פרוטוקול הדיון מיום 26.10.2011, עמ' 8 שו' 23). בתצהירה טענה התובעת, כי בעקבות התאונה הפסידה 205 ימי מחלה בהם הייתה באי כושר עבודה מלא. התובעת מציינת כי עובר לתאונה, חרף נכותה, עבדה ותפקדה בצורה עצמאית למעלה מעשור הן בעבודה שדרשה ריכוז, סבלנות ומאמץ והן בניהול חייה וצרכיה.

עוד טענה התובעת, כי התאונה הנדונה הינה הסיבה הבלעדית בגינה נאלצה להפסיק לעבוד, דבר אשר הוביל למעשה לאובדן מקום עבודתה.

מנגד טענה הנתבעת, כי לתאונה לא הייתה כל השפעה על כושרה הפיזי והמנטלי של התובעת, על היכולת התפקודית שלה או מידת התנועתיות שלה, בשום תחום מתחומי החיים, לא בעבודה ולא בבית. מכאן, שאין מקום לפיצוי בגין פגיעה בכושר עבודתה.